במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Arthritis & Rheumatology', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את היעילות והבטיחות של נינטדניב בחולים עם מחלות ריאה אינטרסטיציאליות (ILD) עם פנוטיפ מתקדם, הקשורות למחלות אוטואימוניות "
במחקר INBUILD השתתפו חולי ILD פיברוטית שאינה אידיופתית, עם מחלת ריאות מפושטת המקיפה למעלה מ-10% לפי טומוגרפיה ממוחשבת ברזולוציה גבוהה, forced vital capacity percent predicted (FVC%) ≥45% ו-diffusing capacity of the lungs for carbon monoxide percent predicted של ≥30% עד <80%. משתתפי המחקר עמדו בקריטריונים להתקדמות של ILD כפי שהוגדרו בפרוטוקול במהלך 24 החודשים שלפני כניסתם למחקר, וזאת על אף שקיבלו טיפול למחלתם. במסגרת המחקר נערכה הקצאה אקראית של החולים לקבלת טיפול עם נינטדניב או אינבו. כמו כן, החוקרים העריכו את שיעור האטת קצב הידרדרות ה-FVC (מיליליטר/שנה) ותופעות הלוואי למשך 52 שבועות בתת-קבוצה של מטופלים עם ILDs על רקע מחלה אוטואימונית.
קבוצת המשתתפים עם ILDs על רקע מחלה אוטואימונית מנתה 170 חולים בסך הכל, ושיעור קצב הידרדרות ה-FVC במהלך 52 שבועות עמד על 75.9- מיליליטר לשנה עם נינטדניב לעומת 178.6- מיליליטר לשנה עם אינבו (הפרש 102.7 מיליליטר לשנה [רווח בר סמך של 95% 23.2, 182.2]; nominal P = 0.012). לא זוהתה הטרוגניות בהשפעה של נינטדניב לעומת אינבו על פני תתי-קבוצות בהתבסס על האבחנה של ILDי(P = 0.91). תופעת הלוואי השכיחה ביותר היתה שלשול, אשר דווח ב-63.4% ו-27.3% מהנבדקים בקבוצות הנינטדניב והאינבו, בהתאמה. תופעות לוואי הובילו להפסקה קבועה של תרופת הניסוי ב-17.1% וב-10.2% מהנבדקים בקבוצות הנינטדניב והאינבו, בהתאמה.
לסיכום, במסגרת מחקר INBUILD נמצא כי הטיפול עם נינטדניב האט את קצב הידרדרות ה-FVC בחולים עם ILDs פיברוטיות פרוגרסיביות על רקע מחלה/תחלואה אוטואימונית. כמו כן, במרבית החולים נמצא כי תופעות הלוואי שעלו בעקבות הטיפול היו ניתנות לניהול בעת הצורך.
מקור:
למידע נוסף על פיברוזיס ריאתי לחצו כאן
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
