תוצאות מחקר פאזה שניה של פירפנידון בחולי RA-ILD

מחלת ריאה אינטרסטיציאלית היא סיבוך מוכר של דלקת מפרקים שגרונית, כאשר הסיכון להתפתחותה אצל כל חולה לאורך החיים עומד על 7.7%. במחקר TRAIL1, שממצאיו פורסמו בכתב העת 'The Lancet Respiratory Medicine ', מטרת החוקרים הייתה להעריך את הבטיחות, הסבילות והיעילות של הטיפול עם פירפנידון בחולים עם מחלת ריאות אינטרסטיציאלית הקשורה לדלקת מפרקים שגרונית (RA-ILD).

לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר פאזה 2 אקראי, כפול-סמיות ומבוקר אינבו, אשר נערך ב-34 מרכזים אקדמיים המתמחים במחלות ריאה אינטרסטיציאליות בארבע מדינות שונות (בריטניה, ארצות-הברית, אוסטרליה, וקנדה) בין ה-15 במאי 2017 ועד ל- 31 במרץ 2020. בקריטריוני ההכללה עמדו חולים מבוגרים בני 18-85 אשר עמדו ב-2010 American College of Rheumatology and European Alliance of Associations for Rheumatology criteria ואובחנו כחולים ב-ILD בהדמיית CT ברזולוציה גבוהה, וכן עם ביופסיית ריאות כאשר הייתה זמינה. קריטריוני ההדרה כללו עישון, היסטוריה קלינית של גורמים ידועים אחרים ל-ILD, ותחלואה נלווית עם COPD או אסתמה.

התוצא הראשוני המרוכב של המחקר כלל ירידה של 10% או יותר מה-predicted forced vital capacityי(%FVC) או תמותה במהלך תקופת הטיפול שארכה 52 שבועות. התוצא הוערך באוכלוסיית ההקצאה (intention-to-treat population). התוצאים השניוניים כללו שינוי ב-%FVC ובערך המוחלט לאורך 52 שבועות, שיעור החולים עם ירידה של 10% או יותר ב-%FVC, ותדירות ההתקדמות כפי שהוגדרה על ידי ה-Outcome Measures in Rheumatoid Arthritis Clinical Trials (OMERACT) באוכלוסיית ההקצאה.

במסגרת המחקר נאספו בסך הכל 231 חולים, כאשר 123 מתוכם הוקצו באקראי (1:1) לטיפול יומי עם פירפנידון במינון 2,403 מיליגרם [קבוצת פירפנידון (63, 51%)] אשר ניתנה באופן פומי, או לקבלת אינבו (60, 49%). המחקר הופסק מוקדם (ב-31 במרץ 2020) עקב גיוס איטי והתפרצותה של מגפת הקורונה. ההבדל בשיעור החולים שעמדו בתוצא הראשוני המרוכב (ירידה של 10% או יותר מה-%FVC הבסיסי או תמותה) בין שתי הקבוצות לא היה מובהק [שבעה (11%) מתוך 63 משתתפים שטופלו עם פירפנידון לעומת תשעה (15%) מתוך 60 החולים מקבוצת האינבו (p=0.48)]. בהשוואה לקבוצת האינבו, חולים מקבוצת הפירפנידון התאפיינו עם קצב איטי יותר של הירידה בתפקודי הריאות, אשר נמדד לפי השינוי השנתי המשוער ב-FVC המוחלט (66- לעומת 146-; p=0.0082) וב-%FVC (1.02- לעומת 3.21-; p=0.0028).

כמו כן, הקבוצות היו דומות זו לזו בנוגע לירידה של 10% או יותר ב-%FVC [חמישה (8%) משתתפים מקבוצת הפירפנידון לעומת שבעה (12%) מקבוצת האינבו (p=0.32)] ותדירות ההתקדמות לפי ה-OMERACT [16 (25%) מקבוצת הפירפנידון לעומת 19 (32%) מקבוצת האינבו (p=0·35)]. לא נצפה הבדל מובהק בין שתי הקבוצות מבחינת שיעור תופעות הלוואי החמורות עקב הטיפול, ולא נרשמו מקרי תמותה הקשורים לטיפול.

החוקרים מסכמים כי עקב סיומו המוקדם של המחקר ומחסור בחוזקה (underpowering), יש לפרש את תוצאותיהם בזהירות. אף על פי שהטיפול לא עמד בתוצא הראשוני המרוכב, פירפנידון הפחיתה את קצב הירידה של ה-FVC לאורך זמן בחולי RA-ILD. כמו כן, בטיחות הטיפול עם פירפנידון בחולי RA-ILD הייתה דומה לזו שנצפתה במסגרת מחקרים אחרים על טיפול זה.

מקור:

Safety, tolerability, and efficacy of pirfenidone in patients with rheumatoid arthritis-associated interstitial lung disease: a randomised, double-blind, placebo-controlled, phase 2 study. Joshua J Solomon, Sonye K Danoff, Felix A Woodhead et al. The Lancet Respiratory Medicine January 2023