נכון להיום קיים מחסור במידע בנוגע לקשר בין זיהום אוויר ובין פיברוזיס ריאתי אידיופתי (IPF: idiopathic pulmonary fibrosis) באזורים עם רמות חשיפה נמוכות יותר. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Respirology', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את ההשפעה של זיהום אוויר על תפקודי הריאות ועל התקדמות מהירה של המחלה.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים השתמשו במרשם ה-IPF האוסטרלי על מנת לאתר משתתפים (n = 570) במחקר. החוקרים בחנו את ההשפעה של זיהום האוויר על השינויים בתפקודי הריאות באמצעות מודלים לינאריים מעורבים. על מנת לבדוק את הקשר עם התקדמות מהירה של המחלה החוקרים השתמשו ברגרסיית קוקס.
מתוצאות המחקר עולה כי החציון (אחוזון 25-75) השנתי של חומר חלקיקי עדין (fine particulate matter) (< 2.5 מיקרומטר, PM2.5) ושל חנקן דו חמצני (NO2) היו 6.8 (5.7, 7.9) מיקרוגרם/מטר מעוקב ו-6.7 (4.9, 8.2) ppb, בהתאמה. בהשוואה למגורים במרחק של למעלה מ-100 מטרים מכביש ראשי, מגורים בטווח של עד 100 מטרים נקשרו עם ירידה שנתית מהירה יותר ב-diffusing capacity of the lungs for carbon monoxideי(DLco), של 1.3% מהערך החזוי לשנה (רווח בר-סמך של 95% -2.4 עד -0.3). כמו כן, נמצא כי כל טווח בין-רבעוני עם עלייה של 2.2 מיקרוגרם/מטר מעוקב ב-PM2.5 נקשר עם ירידה שנתית מהירה יותר של ה- DLco, בערך של 0.9% לשנה (רווח בר-סמך של 95% -1.6 עד -0.3). לא נמצא קשר דומה עם NO2. עוד עולה מתוצאות החוקרים כי לא נמצא קשר בין זיהום האוויר לבין התקדמות מהירה של IPF.
לסיכום, מגורים בסמוך לכביש ראשי ועלייה ב-PM2.5 נקשרו עם ירידה שנתית מהירה יותר ב-DLco. החוקרים מציינים כי ממצאיהם מוסיפים לראיות הקיימות בנוגע להשפעות השליליות של זיהום אוויר על ירידה בתפקודי הריאות בקרב חולי IPF החיים באזורים עם ריכוזי חשיפה נמוכים.
מקור:
למידע נוסף על פיברוזיס ריאתי לחצו כאן