במחקרים רטרוספקטיביים רבים שנערכו עד כה תואר כי קיים ערך בהוספת טיפול עם חמצן בחולי פיברוזיס ריאתי אידיופתי (IPF) ובמחלות ריאה אינטרסטיציאליות אחרות. מחקרים אלו קראו לעידוד השימוש בחמצן במידת הצורך. עם זאת, חסרות עדויות ברמה גבוהה בנושא, והמהלך הקליני והשרידות של חולי IPF שקיבלו טיפול עם חמצן עדיין לא מובנים במלואם.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Scientific reports', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את השרידות הכוללת, הגורמים הנקשרים עם פרוגנוזה, וסיבות התמותה בחולי IPF לאחר שהחלו טיפול עם חמצן.
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר עוקבה רב-מרכזי פרוספקטיבי, במסגרתו נאספו חולי IPF מ-19 בתי חולים שונים עם מומחיות במחלות ריאה אינטרסטיציאליות שהחלו טיפול עם חמצן. החוקרים העריכו את נתוניהם הקליניים הבסיסיים של החולים בתחילת הטיפול עם חמצן, וכן נתוני מעקב לאורך 3 שנים, כולל תמותה וסיבת תמותה. לצורך אנליזה על גורמים הקשורים לפרוגנוזה החוקרים השתמשו באנליזה של משתנה בודד ואנליזה מרובת משתנים.
בקריטריוני ההכללה למחקר עמדו בסך הכל 147 חולים, כאשר 86 (59%) מתוכם קיבלו מרשם לטיפול אמבולטורי עם חמצן, ו-61 (41%) קיבלו מרשם לטיפול ארוך טווח עם חמצן. במהלך מעקב חציוני של 479 ימים נפטרו 111 מטופלים (76%). חציון השרידות מתחילת הטיפול עם חמצן היה 74 ± 537 ימים. באנליזה של משתנה בודד נמצא כי ציון נמוך באינדקס מסת הגוף (BMI), forced vital capacityי(FVC) נמוך, low diffusion capacity (DLCO) נמוך, היפוקסמיה במנוחה, מרחק קצר במבחן ההליכה ל-6 דקות, וציון גבוה במדד COPD assessment testי (CAT) נקשרו באופן מובהק עם פרוגנוזה גרועה.
באנליזה מרובת משתנים הודגם כי BMI נמוך, FVC נמוך, DLCO נמוך, SpO2 מינימלי נמוך ב-6MWT וציון CAT גבוה היו גורמים בלתי תלויים שנקשרו עם פרוגנוזה גרועה. השרידות הכוללת של חולי IPF לאחר התחלת טיפול עם חמצן עמדה על כ-1.5 שנים.
לסיכום, חציון השרידות של חולי IPF שהחלו טיפול עם חמצן אינו ממושך, ועומד על כ-1.5 שנים בלבד. מבין הגורמים שנקשרו, באופן בלתי תלוי, עם פרוגנוזה גרועה יותר בחולים אלו ניתן לציין מדדים ירודים בתפקודי ריאות ו-BMI נמוך. החוקרים מציינים כי בנוסף לתפקודי ריאות, ניתן להשתמש ב-6MWT ובתוצאים בדיווח המטופל על מנת לחזות את הפרוגנוזה בצורה מדויקת יותר.
מקור:
למידע נוסף על פיברוזיס ריאתי לחצו כאן