פיברוזיס ריאתי אידיופתי (IPF: Idiopathic pulmonary fibrosis) היא דלקת ריאות אינטרסטיציאלית כרונית, פיברוטית, אשר סיבתה אינה ידועה, ונקשרת עם מאפיינים הדמיתיים ו/או היסטולוגיים של usual interstitial pneumonia (UIP).
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Pulmonary pharmacology & therapeutics', מטרת החוקרים הייתה להעריך את היעילות והסבילות של תרופות אנטי-פיברוטיות בחולי IPF. כרקע למחקרם מציינים החוקרים כי בעבר, טרום עידן התרופות האנטי-פיברוטיות, דווח על שיעורי שרידות ממוצעים של 2-5 שנים. אך כיום, על פי ניסויים קליניים, הטיפול עם נינטדניב ופירפנידון מוביל לעיכוב מובהק בירידה התפקודית, עם השפעה חיובית על השרידות.
במסגרת מחקרם, החוקרים ערכו מחקר חיים אמיתיים (real-life) אורכי ורטרוספקטיבי בתקופה שבין ינואר 2014 לדצמבר 2020. במסגרת המחקר החוקרים ערכו אנליזה על שתי קבוצות (תחת טיפול עם נינטדניב או עם פירפנידון) בעת שאובחנו, וזאת באמצעות מאפייניהם הקליניים של המטופלים ודפוסיהם ההדמיתיים. תפקודי הריאות הוערכו בעת האבחנה (זמן 0), וכן לאחר 6, 12 ו-24 חודשי טיפול. בנוסף, החוקרים השוו בין עוקבת הטיפול האנטי-פיברוטי לעוקבה ותיקה יותר, נאיבית לטיפול זה, אשר טופלה בעיקר עם תרופות מדכאות חיסון ו/או N-אצטילציסטאין. כמו כן, החוקרים ערכו אנליזה על השרידות ועל מאפייניהם הפרוגנוסטיים של המטופלים. האנליזה הסטטיסטית בוצעה באמצעות IBM® SPSS®.
עוקבת המחקר כללה בסך הכל 108 חולים שקיבלו טיפול אנטי-פיברוטי (נינטדניב n = 54; פירפנידון n = 54). אנליזת תפקודי הריאות הדגימה התייצבות כללית באחוזים הממוצעים החזויים של ה-FVC וה-DLCO לאחר 6, 12 ו-24 חודשי טיפול. הירידה הממוצעת ב-FVC וב-DLCO, לאחר 12 חודשים, הייתה -40.95 ± 438.26 מיליליטר ו- -0.626 ± 1.31 מיליליטר/דקה/מילימטר כספית, בהתאמה. עם זאת, במהלך תקופה זו 34.2% מהחולים נפטרו, בעיקר בשל התלקחות (אקססרבציה) חריפה, אשר נקשרה עם תפקודי ריאות גרועים יותר בעת האבחנה.
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי שיעורי השרידות הממוצעים בקבוצה הנאיבית לטיפול אנטי-פיברוטי היו נמוכים יותר באופן מובהק בהשוואה לקבוצת הטיפול האנטי-פיברוטי (39.9 חודשים לעומת 58.2 חודשים; p < 0.005). בכל הנוגע להתקדמות תפקודי הריאות ולשרידות, החוקרים לא מצאו הבדלים בין דפוסים הדמיתיים של probable או definitive UIP, הן בקרב החולים שטופלו עם נינטדניב והן בקרב אלו שטופלו עם פירפנידון (p=0.656).
לסיכום, ממצאי החוקרים מאשרים את ההשפעה החיובית של טיפול אנטי-פיברוטי על המהלך הקליני והשרידות של חולי IPF. כמו כן, לא נמצא הבדל ביעילות בין חולים שטופלו עם נינטדניב לבין אלו שטופלו עם פירפנידון. החוקרים מוסיפים כי ממצאיהם מצביעים על הצורך בהתחלת טיפול מוקדם במקרים אלו, שכן נפחי ריאות נמוכים יותר ויכולת דיפוזיה נמוכה יותר בעת האבחנה נקשרו עם תוצאים גרועים יותר.
מקור:
למידע נוסף על פיברוזיס ריאתי לחצו כאן
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
