במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Scientific reports', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את היעילות והבטיחות של מתן נינטדניב בחולים עם מחלת ריאות אינטרסטיציאלית (ILD) לאחר ההתלקחות (אקססרבציה) החריפה הראשונה (AE-ILD: acute exacerbation of interstitial lung disease).
עוד בעניין דומה
כרקע למחקרם, מציינים החוקרים כי נינטדניב מאטה את קצב הידרדרות ה-forced vital capacity ומאריכה את משך הזמן עד ל-AE-ILD הראשונה. עם זאת, לא ידוע מהי ההשפעה של הוספת הטיפול עם נינטדניב בחולים לאחר הופעה של AE-ILD.
לצורך כך, החוקרים אספו באופן רטרוספקטיבי את נתוניהם של 33 חולים אשר חוו AE-ILD בין אפריל 2014 לינואר 2022. 11 חולים שטופלו עם נינטדניב לאחר ההתפתחות של AE-ILD ואלו שלא קיבלו טיפול זה סווגו לקבוצות N ו-No-N, בהתאמה.
מתוצאות החוקרים עולה כי משך השרידות בקבוצת ה-N נטה להיות ארוך יותר מזה שנצפה בקבוצת ה-No-N. ב-generalized Wilcoxson test נמצא כי התמותה המצטברת לאחר 90 יום מהופעת AE-ILD הייתה נמוכה יותר באופן מובהק בקבוצת ה-N. בנוסף, משך הזמן עד להתפתחות נוספת של AE-ILD לאחר מכן היה ארוך יותר באופן מובהק בקבוצת ה- N, לעומת קבוצת ה-No-N.
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי היארעות תופעות הלוואי במערכת העיכול וההפרעות בתפקודי הכבד בקבוצת ה-N עמדה על 9-18%. באנליזה מרובת משתנים הודגם כי משטר טיפולי שלא כלל נינטדניב בחולים לאחר AE-ILD, וכן היחס בין ה-arterial oxygen partial pressure ל-fractional inspired oxygen, נמצאו כגורמים פרוגנוסטיים בלתי תלויים ומובהקים.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי הטיפול עם נינטדניב עשוי לשמש כאפשרות טיפולית בחולים עם מחלת ריאות אינטרסטיציאלית לאחר התלקחות חריפה ראשונה של מחלתם.
מקור:
למידע נוסף על פיברוזיס ריאתי לחצו כאן